וקטוריזציה

וקטוריזציה הופכת תמונה לנתיבים וקטוריים: לוגו שנסרק מנייר, סקיצה בעיפרון או צילום הופכים לסדרה של צורות ממולאות שאפשר לשנות את קנה המידה שלהן, לצבוע מחדש ולערוך כמו כל דבר אחר שאתם מציירים. העמוד הזה עוסק במה שאפשר לבצע עליו מעקב, בחלונית שמפעילה אותו, בשלושת המצבים וההגדרות הקבועות מראש שלהם, בכל אפשרות, ובדרך לשמור את התוצאה או לוותר עליה.

מה המעקב עושה, ועל מה אפשר לבצע אותו

תמונה עשויה מפיקסלים: היא מיטשטשת כשמגדילים אותה ואי אפשר לשנות את צורתה נקודה אחר נקודה. המעקב קורא את הפיקסלים האלה ומצייר נתיבים וקטוריים שעוקבים אחרי הצורות שהוא מוצא, כך שהתוצאה נשארת חדה בכל גודל ואפשר לערוך אותה, לצבוע אותה מחדש ולשלב אותה עם שאר הגרפיקה שלכם.

המעקב מתבצע על שכבת פיקסלים: תמונה שמיקמתם או הדבקתם, תמונה שנפתחה כמשטח ציור משלה, או שכבה שציירתם בעצמכם. הביאו תמונה דרך קובץ > מיקום… (⇧⌘P) – היא מגיעה כשכבת פיקסלים – בחרו אותה, ואז הפעילו את המעקב. (גרפיקה וקטורית כבר עשויה מנתיבים, כך שאין בה מה לעקוב; המעקב קורא פיקסלים.)

המעקב לא זורק את התמונה. הוא בונה קבוצה בשם וקטוריזציה שמכילה את התמונה המקורית (מוסתרת כעת) יחד עם הנתיבים החדשים, שיושבים בדיוק מעליה. מכיוון שהקבוצה זוכרת את ההגדרות שבהן נוצרה, התוצאה נשארת חיה: בחרו אותה שוב, שנו הגדרה והמעקב מתבצע מחדש. כשאתם מרוצים, הרחבה שומרת רק את הנתיבים, ושחרור מחזיר אתכם לתמונה הפשוטה.

חלונית הווקטוריזציה

כל ההגדרות נמצאות בחלונית הווקטוריזציה. פותחים אותה מתוך אובייקט > וקטוריזציה > חלונית וקטוריזציה, או מהלשונית שלה במעגן החלוניות. החלונית צריכה שתהיה תמונה בחורה לפני שהיא יכולה לעשות משהו: כשלא נבחר דבר מתאים, כפתור המעקב מושבת והחלונית מבקשת מכם לבחור תמונה ממוקמת.

הפעלת מעקב

בחרו תמונה, בחרו הגדרה קבועה מראש או קבעו את המצב והאפשרויות בעצמכם, ולחצו על מעקב. שורה בתחתית החלונית מדווחת על ההתקדמות, ומציגה מתבצע מעקב… בזמן העבודה ו-המעקב הושלם. הרחיבו כדי לשמור רק את הנתיבים. בסיום. אם אין בתמונה שום דבר שאפשר ליצור ממנו צורה, או שאי אפשר לקרוא אותה, החלונית מודיעה על כך ומשאירה את התמונה ללא שינוי.

תצוגה מקדימה תוך כדי עבודה

תיבת הסימון מעקב בכל שינוי הגדרות, שמסומנת כברירת מחדל, מבצעת מעקב מחדש ברגע שמשנים את המצב, הגדרה קבועה מראש, מספר או תיבת סימון, כך שאפשר לשפוט כל התאמה מול התמונה מיד. בתמונה גדולה או עמוסה הציור מחדש לוקח רגע, אז כבו אותה אם אתם מעדיפים לקבוע כמה אפשרויות קודם וללחוץ על מעקב פעם אחת. כשבוחרים שוב מעקב קיים, החלונית טוענת את ההגדרות המדויקות שבהן הוא נוצר, מוכנות להתאמה ולמעקב חוזר.

אותן פעולות נמצאות תחת אובייקט > וקטוריזציה, וזה שימושי כשהחלונית סגורה.

פקודה	מה היא עושה
יצירה	מבצעת מעקב על התמונה שנבחרה עם ההגדרות הנוכחיות, ומשאירה את התוצאה חיה.
יצירה והרחבה	מבצעת מעקב ומרחיבה בצעד אחד, כך שעוברים ישר לנתיבים שאפשר לערוך.
הרחבה	שומרת את הנתיבים ומשליכה את התמונה (ראו בהמשך).
שחרור	משליכה את הנתיבים וחוזרת לתמונה (ראו בהמשך).
חלונית וקטוריזציה	מביאה את החלונית לקדמת המסך.

שלושת המצבים

המצב קובע איך התמונה מצומצמת לפני שהיא מצוירת. זו הבחירה הראשונה שיש לעשות, כי היא קובעת אילו מהאפשרויות שבהמשך חלות.

מצב	איך הוא מצמצם את התמונה	האפשרות שבה הוא משתמש
שחור-לבן	מפצל הכול לשני גוונים, דיו ונייר, לפי בהירות שאתם קובעים.	סף
גווני אפור	מצמצם את התמונה למספר קבוע של רמות אפור אחידות משחור ללבן.	מספר צבעים (כרמות אפור)
צבע	בוחר פלטה של הצבעים הבולטים ביותר בתמונה וממפה כל פיקסל לקרוב ביותר מהם.	מספר צבעים

בכל מצב שתבחרו, נוצרת צורה ממולאת אחת לכל גוון או צבע, והצורות נערמות מהגדולה ביותר, כך שפרטים קטנים יותר יושבים מעל. חלקים שקופים לגמרי בתמונה נשמטים, כך שגזיר על רקע שקוף עובר מעקב רק של הנושא שלו.

הגדרות קבועות מראש

הגדרה קבועה מראש היא נקודת התחלה עם שם שקובעת את המצב ואת כל האפשרויות בבת אחת. בחרו אחת מהתפריט בראש החלונית וכשהתצוגה המקדימה פעילה, המעקב מתבצע מיד; התייחסו לתוצאה כבסיס והתאימו משם. ברגע שמשנים אפשרות אחת כלשהי, תפריט ההגדרות עובר למותאם אישית, כי ההגדרות כבר לא תואמות להגדרה הקבועה מראש.

הגדרה קבועה מראש	מצב	מתי להשתמש בה
צילום בנאמנות גבוהה	צבע	רוצים צילום שנשאר קרוב למקור, עם הרבה צבעים.
צילום בנאמנות נמוכה	צבע	צילום צריך להיראות כמה אזורי צבע רחבים ושטוחים.
3 צבעים	צבע	רוצים תוצאה נועזת, בסגנון פוסטר, משלושה צבעים שטוחים.
6 צבעים	צבע	מראה שטוח ומאויר עם פלטה קטנה ומסודרת.
16 צבעים	צבע	יותר טווח צבעים מההגדרות השטוחות, פחות מצילום מלא.
גווני אפור	גווני אפור	תמונה טונאלית צריכה לשמור על ההצללה שלה אבל לאבד את הצבע.
לוגו בשחור-לבן	שחור-לבן	הפיכת סימן או לוגו נקי בשני גוונים לצורות חדות.
סקיצה	שחור-לבן	לכידת סקיצה בעיפרון או בדיו עם הקווים החופשיים שלה.
צלליות	שחור-לבן	רוצים צלליות מלאות וממולאות ולא קווים דקים.
ציור קו	שחור-לבן	ציור קו עדין שבו קווים דקים חייבים לשרוד.
שרטוט טכני	שחור-לבן	עבודת קו חדה ונאמנה שבה נשמרים כמה שיותר פרטים.

האפשרויות

מתחת למצב נמצאים הפקדים שמעצבים את התוצאה. אילו מהם מוצגים תלוי במצב: סף מופיע רק בשחור-לבן, ומספר הצבעים מופיע בגווני אפור ובצבע.

מספר צבעים: לכמה צבעים (במצב צבע) או רמות אפור (בגווני אפור) התמונה מצומצמת, מ-2 ועד 64. פחות נותן תוצאה שטוחה וגרפית יותר עם פחות צורות; יותר שומר על התמונה קרובה יותר למקור במחיר של יותר נתיבים. מצב שחור-לבן מתעלם מזה, כי תמיד יש בו שני גוונים.
סף: רק לשחור-לבן: הבהירות, מ-0 עד 255, שבה התמונה מתחלקת לדיו ולנייר. כל מה שכהה מהסף הופך לצורה המצוירת; כל מה שבהיר ממנו נחשב לרקע. העלו אותו כדי למשוך יותר מהגוונים הבינוניים אל הצורה לתוצאה כבדה יותר, הורידו אותו כדי לשמור רק את הסימנים הכהים ביותר. השתמשו בו כדי לכוונן כמה מסקיצה חלשה נקלט.
נתיבים: עד כמה הנתיבים עוקבים מקרוב אחרי הפיקסלים, בסולם של 0 עד 100. ערכים גבוהים צמודים לקצוות ושומרים על רעידות קטנות, עם יותר נקודות עיגון; ערכים נמוכים מרפים את ההתאמה לנתיבים חלקים ופשוטים יותר שקל יותר לערוך. השתמשו בערך גבוה כשהדיוק חשוב ובנמוך כשרוצים קו מתאר נקי ומסודר.
פינות: באיזו קלות פנייה בקו המתאר הופכת לפינה חדה ולא לעקומה חלקה, מ-0 עד 100. העלו אותו לגרפיקה עם זוויות חדות, כמו לוגו או אותיות; הורידו אותו לצורות אורגניות שצריכות להישאר מעוגלות.
רעש: הכתם הקטן ביותר, בפיקסלים, שמותר לו להפוך לצורה משלו. כל דבר קטן יותר נבלע במה שמסביבו. העלו אותו כדי לנקות נקודות וגרעיניות מסריקה או מצילום כך שנקודות תועות לא יהפכו כל אחת לנתיב; הורידו אותו כדי לשמור פרטים עדינים אמיתיים.
התעלמות מלבן: משמיטה כל צורה שיוצאת כמעט לבנה, כך שהנייר או הרקע לא מצוירים ונשארים שקופים מאחורי הסימנים שנעקבו. פעילה כברירת מחדל, ומוצגת במצב שחור-לבן. כבו אותה כשאזור לבן הוא חלק מהגרפיקה וצריך להיות צורה ממולאת אמיתית.
מילויים: נותנת לכל צורה שנעקבה מילוי אחיד בצבע שבו היא נעקבה. זו הבחירה הרגילה והיא פעילה כברירת מחדל.
קווי מתאר: מקיפה כל צורה שנעקבה בקו מתאר בצבע שלה במקום מילוי, או בנוסף לו. כבויה כברירת מחדל. אם מכבים גם את המילויים וגם את קווי המתאר, הנתיבים עדיין נוצרים אבל שום דבר לא צובע אותם, אז השאירו לפחות אחד מהם פעיל.

שמירת התוצאה או חזרה ממנה

מעקב חדש הוא חי: הנתיבים יושבים מעל המקור המוסתר בתוך קבוצת הווקטוריזציה, ואפשר להמשיך להתאים את ההגדרות. שתי פקודות מסיימות את המצב הזה, שתיהן נמצאות כפתורים בחלונית ותחת אובייקט > וקטוריזציה. הן זמינות ברגע שנבחר מעקב.

הרחבה: שומרת את הנתיבים ומסירה את התמונה, כך שהקבוצה הופכת לגרפיקה וקטורית רגילה. ההגדרות כבר לא חלות ואי אפשר לשנות אותן, אבל כל נתיב הוא עכשיו צורה רגילה שאפשר לשנות את צורתה, לצבוע מחדש, לשלב ולסדר. השתמשו בזה כשהמעקב נראה נכון ואתם רוצים לעבוד על הווקטורים. יצירה והרחבה מבצעת את המעקב ואת השלב הזה יחד.
שחרור: משליכה את הנתיבים שנעקבו ומשחזרת את התמונה המקורית, גלויה שוב במקומה הקודם. השתמשו בזה כדי לוותר על מעקב ולהתחיל מחדש, או כשבסוף הייתם צריכים רק את התמונה.

לוגואים, סקיצות וצילומים

שלוש נקודות ההתחלה הנפוצות דורשות הגדרות שונות.

לוגו או סימן נקי: התחילו מלוגו בשחור-לבן. השאירו את התעלמות מלבן פעילה כדי שהנייר ייעלם, העלו את פינות לזוויות חדות ואת נתיבים לקצוות נאמנים, וכווננו את הסף עד שהסימן מלא בלי להתמלא יותר מדי. הרחיבו, ואז קבעו צבע מילוי משלכם.
סקיצה בעיפרון או בדיו: נסו סקיצה או ציור קו. הורידו את הסף כדי לשמור רק את הקווים המצוירים ולתת לנייר להיעלם, והעלו מעט את הרעש כדי לנקות את גרעיניות הנייר. ציור קו שומר על קווים דקים יותר; סקיצה מתאימה ליד חופשית יותר.
צילום: השתמשו במצב צבע עם צילום בנאמנות גבוהה לדמיון קרוב או צילום בנאמנות נמוכה לתחושה שטוחה ומאוירת יותר, וקבעו את מספר הצבעים לפי הטעם. השאירו את התעלמות מלבן כבויה כדי שאזורים בהירים יישארו. יותר צבעים פירושם יותר צורות, כך שמעקב כבד של צילום יכול להיות גדול: הפחיתו את הצבעים אם התוצאה מסורבלת.